Shabbath
Daf 59b
הלכה: ג'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִסִּינַי לָֽמְדוּ. יָרַד מֹשֶׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶן. הֱי֥וּ נְכוֹנִים לִשְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל תִּגְּשׁ֖וּ אֶל אִשָּֽׁה׃ כָּל מִי שֶׁפִּירֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי. יֵשׁ כָּאן (שְׁלִישִׁי) לֵיל רְבִיעִי וּרְבִיעִי לֵיל חֲמִישִׁי וַחֲמִישִּׂי. בַּשִּׁישִׁי פָּֽלְטָה בַלַּיְלָה טְמֵאָה בַיּוֹם טְהוֹרָה. כָּל מִי שֶׁפִּירֵשׁ בָּֽרְבִיעִי. יֵשׁ כָּאן רְבִיעִי לֵיל חֲמִישִׁי וַחֲמִישִּׂי. בַּשִּׁישִׁי פָּֽלְטָה בַלַּיְלָה טְמֵאָה בַיּוֹם טְהוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ בְסִינַי. אֲבָל לְדוֹרוֹת אוֹ בְאַרְבַּע אוֹ בְשֵׁשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. 59b לְעוֹלָם הֵן חָמֵשׁ. וְכֵן לְדוֹרוֹת.
Traduction
R. Yohanan dit que l’on déduit la désignation de l’impureté pour la gonorrhée au 3e jour, de ce qui s’est passé au Sinaï; car au 3e jour de la semaine, Moïse descendit au camp d’Israël et dit: Soyez prêts dans 3 jours et n’approchez pas de la femme (ib.). Or, pour toute personne qui s’est abstenue depuis ce moment, cela fait bien 3 jours jusqu’à la promulgation de la loi; puis il y a la 4e nuit suivie du même jour, puis la 5e nuit suivie du même jour; s’il y a eu éjection la 6e nuit, la femme sera impure la nuit, pure au jour. A supposer que Moïse soit descendu au 4e jour, pour toute personne qui s’est abstenue depuis lors, il y a ce 4e jour, puis la 5e nuit suivie du même jour; s’il y a eu éjection la 6e nuit, la femme sera impure la nuit, pure le jour. Ceci a eu lieu au Sinaï, dit R. Yohanan; dans les autres générations, cela peut s’étendre à 4 ou à 6 jours; il y a toujours 5 jours à compter, et de même dans chaque génération.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן מסיני למדו. לדין דפולטות שכבת זרע שמשה ירד בשלישי בשבת ואמר להן וכו' ונמצא כל שפי' בג' וכו' כלימר שהרי לשלשת ימים אמר להם ובשבת ניתנה התורה וא''כ היה להם זמן לפרוש גם בתחלת רביעי דאכתי ג' ימים הן קודם מתן תורה אלא יש שפירשו מיד באותו יום לעתותי ערב. ואין זה אליבא דמאן דאמר דלעולם אמש עונות בעינן דא''כ כ''ע היו צריכין לפרוש ביום הג' קודם הלילה כי היכי דמצי למיטבל ביום הששי ולהיות להם הערב שמש אלא דסבירא ליה דיש שעשו כך ויש שלא עשו כך וכדלקמן. וכל מי שפי' ביום השלישי קודם הלילה יש כאן חמשה עונות ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי ובששי כך היה כל מי שפלטה בלילה היתה טמאה דאכתי בתוך חמש עונות פלטה וביום שהוא יום ששי אף אם פלטה טהורה שלאחר חמש עונות הוא וטבלו בו ביום וטהרו לגמרי בהערב שמש:
כל מי שפי' ברביעי וכו' כלומר ויש שלא החמירו על עצמן לפרוש באותו יום שאמר להן משה אלא שלמדו מדאמר להן לג' ימים א''כ די שנפרוש מתחלת יום רביעי ובארבעה עונות סגי קודם יום הטבילה והיה להן יום רביעי וליל חמישי ויום חמישי ובששי כך היה כל מי שפלטה בלילה והוא ליל ששי היתה טמאה שעדיין לא מלאו ארבעה עונות ואם פלטה ביום ששי טהורה שלאחרי ארבעה עונות הוא וטבלו ביום ששי ובהערב שמש טהרו לגמרי:
זו בסיני. כך היה המעשה בסיני שיש שהבינו מדציוה משה ביום הג' ואמר לשלשת ימים ש''מ דאה' עונות קפיד והיה מחזיק לטומאה אם תפלוט בתוך הה' ולפיכך פי' ביום הג' קודם הלילה דאם ימתין עד תחלת יום רביעי שמא תפלוט ביום ו' לפני הערב בסמוך ותהיה טמאה דאכתי לא מלו לה ה' עונות שלימות ולא תוכל לטבול קודם השבת שיהא לה הערב שמש ואלו שלא פירשו עד תחלת יום הרביעי לא הבינו כן מדברי משה אלא שהיו סוברין מדאמר לג' ימים ש''מ דבד' עונות סגי והיה להם יום ד' וליל ה' וה' וליל ו' וביום הו' כבר מלו ד' עונות שלימות ואף אם תפלוט תהיה טהורה ויכולה לטבול ולמיעבד לה הערב שמש:
אבל לדורות. אין אנו למדין מאלו שהבינו כך מדברי משה והיה להן ה' עונות ואלו שהבינו כך ולא היה להם אלא ד' עונות שלימות אלא דילפינן מדברי משה דעל ימים הוא דנקפיד ולא ניזיל בתר עונות וא''כ פולטת ביום הג' לשימושה טמאה וביום הד' לשימושה טהורה והשתא פעמים שהן ארבע עונות כגון אם שמשה ביום הרביעי אין אותו היום בכלל הד' עונות דליכא ד' עונות שלימות עד לילי שבת אלא מליל ה' ואילך ליל ה' וה' וליל ו' ויום ו' והיא טובלת קודם הלילה ואף אם תפלוט אין אנו חוששין לכך שהרי העיקר על מנין הימים הוא דקפדינן והרי יש כאן מיום שימושה ג' ימים שהיום הוא ג''כ בכלל דמקצת היום ככולו ואין מנין העונות אלא ללמד שפעמים היא כך ופעמים היא כך פעמים ד' עונות כדאמרן ופעמים שהן ו' כגון אם שמשה בתחלת ליל ד' יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו' ובלילי השבת והלאה אם תפלוט אז היא טהורה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי טְהוֹרָה. דִּבְרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבַּע עוֹנוֹת. פְּעָמִים שֶׁהֵן חָמֵשׁ. פְּעָמִים שֶׁהֵן שֵׁשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. לְעוֹלָם הֵן חָמֵשׁ: אִם יָצָאת מִקְצַת עוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה מַשְׁלִימִין לָהּ מִקְצַת עוֹנָה שִׁשִּׁית. הָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲבַד יוֹם עוֹנָה וְלַיְלָה עוֹנָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה עֲבַד יוֹם עוֹנָה וְלַיְלָה עוֹנָה. מַה בֵינֵיהוֹן. עוֹנוֹת שְׁלֵימוֹת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲבַד מִקְצַת עוֹנָה כְכוּלָּהּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה לָא עֲבַד מִקְצַת עוֹנָה כְכוּלָּהּ. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָה. לְפִיכָךְ אִם נִכְנְסָה מִקְצַת עוֹנָה רִאשׁוֹנָה מַשְׁלִימִין לָהּ מִקְצַת עוֹנָה שִׁשִּׁית. תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. יוֹם וְלַיְלָה עוֹנָה. וּמִקְצַת עוֹנָה כְכוּלָּהּ. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. פְּעָמִים יֵשׁ שָׁם יוֹם וְכָל שֶׁהוּא וְהִיא טְהוֹרָה. שְׁנֵי יָמִים וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא וְהִיא טְמֵיאָה. יוֹם וְכָל שֶׁהוּא וְהִיא טְהוֹרָה הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁימְּשָׁה אֶת בֵּיִתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת קוֹדֶם לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וּפָֽלְטָה בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן יוֹם וְכָל שֶׁהוּא וְהִיא טְהוֹרָה. שְׁנֵי יָמִים וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא וְהִיא טְמֵיאָה הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁימְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה וּפָֽלְטָה בְאֶחָד בַּשַּׁבָּת קוֹדֶם לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי יָמִים וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא וְהִיא טְמֵיאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי כּוּלָּם. טְבוּלֵי יוֹם קִיבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בַּנָּשִׁים. אֲבָל בָּאֲנָשִׁים כְּבָר טִהֲרוּ. מַה טַעַם. וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא נִסְרַחַת. וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַֽאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת זֶרַ֖ע. מַה תּוֹרַת הַזָּב עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אַף תּוֹרַת שִׁכְבַת זֶרַע עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים.
Traduction
On a dit ailleurs (415)(Mikvaot 8, 3).: la femme atteinte de gonorrhée au 3e jour est pure, selon R. Eliézer b. Azaria; R. Ismaël dit que les époques varient (416)On l'explique ci-après., elles sont parfois de 4, parfois de 5, parfois de 6; selon aqiba, elles sont toujours de 5; s’il manque une partie de la 1re période, on la complète par une part de la 6e. Mais R. Ismaël ne semble-t-il pas dire qu’il compte le jour pour une période et la nuit pour une autre, ainsi que R. aqiba? Quelle différence y a-t-il donc entre ces 2 derniers avis? Celle de savoir si ce sont des périodes complètes, ou non: d’après R. Ismaël, une partie de période est comme une entière; d’après R. aqiba, non. En effet, un enseignement explicite confirme l’avis de R. aqiba, qu’il faut des périodes complètes. Aussi, lorsqu’un commencement de période est déjà passé, on la complète par une partie de la 6e. On a enseigné que R. Eliézer b. Azaria dit: un jour et une nuit forment la période, et une partie de période équivaut à une entière. Cet avis est en effet confirmé par un enseignement formel. Parfois, au bout d’un jour et fort peu, la femme est pure; d’autres fois, au bout de 2 jours moins une fraction, la femme sera impure. Comment le 1er cas a-t-il lieu? Lorsque son mari s’est approché d’elle le vendredi avant la nuit, qu’elle a été atteinte de gonorrhée le samedi soir après la nuit, ce qui fait un jour et une fraction: en ce cas, elle est pure. Comment a lieu le second cas? Lorsqu’une femme s’est approchée de son mari le vendredi après la nuit commencée, qu’elle a été atteinte de gonorrhée le dimanche un peu avant le coucher du soleil, soit au bout de 2 jours moins une fraction, elle sera impure. En somme, dit R. Yohanan, il résulte de l’avis de tous que les Israélites, lors de la proclamation de la loi au Sinaï, venaient de se purifier en ce 6e jour même du mois (3 j. après le 3e j.), sans que le soleil ait pu se coucher avant qu’ils soient purs. Toutefois, ce n’est absolue qu’à l’égard des femmes (417)Pour elles, cet intervalle des 3 jours de pureté était indispensable.; tandis que les hommes étaient déjà purs la veille, selon ces mots (Ex 19, 10): vous vous sanctifierez aujourd’hui et demain, puis vous laverez vos vêtements (418)Soit au moins un jour après.. Ceci, dit R. Yohanan, représente l’avis de R. Eliézer b. Azaria, de R. Ismaël et de R. aqiba; selon les autres sages, la période d’impureté existe seulement en ce cas de 3 jours, et à partir du 4e, la femme est pure. C’est conforme à l’explication donnée par R. Zeira au nom de R. Yohanan pour le verset: voici la règle générale pour la gonorrhée, et celui-ci: Lorsqu’un homme aura laissé échapper de la matière séminale (Lv 15, 2-16); on en déduit qu’il y a analogie entre les 2 cas, et que pour tous 2, la période de la pureté sera de 3 jours.
Pnei Moshe non traduit
ר''ע אומר לעולם הן ה' וכן לדורות. דקסבר כ''ע היו פורשין ביום הג' לפני הלילה וה' עונות שלימות בעינן ויש כאן ליל ד' ויום ד' ליל ה' ויום ה' וליל ו' אבל יום הו' לא מן המנין הוא דאף על גב שכבר מלו הה' עונות שלימות היינו לענין שאם תפלוט ודאי טהורה היא אבל מ''מ הי' צריכין לפרוש ביום הג' קודם הלילה בכדי שתוכל לטבול קודם לילי השבת ויהיה לה הערב שמש כדלעיל וכן לדורות ילפינן דה' עונות שלימות בעינן:
תמן תנינן וכו'. בפ''ח דמקואות וגריס בדברי ר''א בן עזריה ביום הג' טהורה ושאר דברי הפלוגתא דידהו מבוארין הן מהאי דלעיל ודברי ר' ישמעאל כעין האי דאמר ר' יוחנן אבל לדורות או בארבע או בו' כדפרי' ופעמים שהן ה' דקאמר כגון ששמשה בתחלת יום רביעי שפליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת ומכאן ואילך טהורה:
ר''ע אומר לעולם הן ה'. כדפרי' לעיל דה' עונות שלימות בעינן לדידיה ואם יצאת לה ממקצת עונה הראשונה כגון ששמשה בתוך ליל ד' נותנין לה ממקצת עונה הו' והיינו ממקצת יום הו' שהיא עונה הו' לפי חשבון אלא כדי להשלים ה' עונות שלימות א''כ אם פלטה בתחלת יום הו' טמאה דאכתי לא מלו ה' שלימות ולאחר כאן כשכלו הה' שלימות אם תפלוט אפילו בו ביום טהורה והא דפירשו קודם ליל הרביעי כדפרי' לעיל שעשו כך כדי שיכלו הה' עונות שלימות מקודם בכדי שיטבלו קודם הלילה ויהיה להן הערב שמש:
הא ר' ישמעאל וכו'. כלומר הא וודאי דלכ''ע או יום או לילה עונה. הוא דחשיב ומה ביניהון עונות שלימות ביניהון וכו' וכדפרי':
ותני כן. לר''ע אם נכנסה מקצת עונה מן היום או מן הלילה קודם ששמשה ואח''כ שמשה משלימין לה מקצת עונה של ו' עד שיכלו ה' עונות שלימות ואם פלטה בתחלת מקצת העונה הו' טמאה ואח''כ טהורה כדאמרן:
יום ולילה עונה. אין עונה אא''כ יש בה מן היום ומן הלילה ומקצת עונה זו ככולה כדלקמן:
ותני כן. אליבא דר''א בן עזריה דס''ל פולטת ביום הג' טהורה ומקצת היום ככולו פעמים יש שם יום וכל שהוא מן היום והיא טהורה וכו' כדמפ' ואזיל:
היך עבידא. כגון אם שימשה ע''ש קודם לשקיעת החמה ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה יש כאן יום שלם וכל שהוא מקצת מיום הו' ומקצת מיום הא' וה''ז כפולטת ביום הג' לשימושה והיא טהורה:
שימשה את ביתה ע''ש לאחר שקיעת החמה. אפילו פלטה באחד בשבת אלא שהיה קודם לשקיעת החמה הרי יש כאן שני ימים יום השבת ואחד בשבת אבל חסר הוא כל שהוא ולא הויא פולטא ביום הג' והיא טמאה וקמ''ל דיום ולילה הוי עונה אחת ומקצת מיום זה ומקצת מיום זה הרי הוא ככולו ואם לאו אפי' יש כאן שני ימים אלא שחסירין הן אפילו מקצת טמאה:
אמר ר' יוחנן מדברי כולם. נלמד דכשהיו טבילי יום קיבלו ישראל את התורה והך דר' יוחנן פליגא אהא דר' יוחנן דלעיל דקאמר כל מי שפי' בג' וכו' ואם פלטה ביום הו' טהורה ואפילו לאלו שהחמירו על עצמן וסברי דה' עונות שלימות בעינן וכן למי שפירשו ברביעי וכו' כדלעיל וא''כ היה להם שהות לטבול קודם הלילה ולהיות להם הערב שמש וצ''ל דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן והאי מאן דאמר סבירא ליה דפליגי אימת עבדו פרישה דלר' אלעזר בן עזריה סבירא ליה כרבנן דר' יוסי דבה' עבדו פרישה וא''כ כל שפלטו בכל יום הו' היו טמאות ולא יכלו לטבול עד הלילה שאז אם יפלטו טהורות ור' ישמעאל סבירא ליה כר' יוסי דבד' עבדו פרישה אבל לא בהשכמה ואם כן אלו שלא פירשו עד סמוך לליל ה' לא היה להם אלא ד' עונות שלימות עד תחלת לילי שבת ור''ע נמי סבירא לי' בד' עביד פרישה אבל כולם פירשו בהשכמה מיד שציוה להם משה והיה להם ה' עונות שלימות עד תחלת לילי שבת והשתא לכ''ע לא היו יכולין לטבול קודם הלילה ולא טבלו אלא בלילי שבת והיו טבולי יום כשקיבלו את התורה:
הדא דאת אמר בנשים שהן הן היו טבולי יום כדאמרן אבל באנשים כבר טהרו בהערב שמש דהא כתיב וקדשתם היום ומחר וגו' וא''כ אפי' למ''ד בה' הוא דעביד פרישה היה להם שהות לטבול ולהעריב שמשן:
זו דברי ר''א בן עזריה וכו'. לכל חד וחד כדאית ליה בזמן הפרישה אבל חכמים אומרים עד ג' ימים ולא עד בכלל וכדפרי' במתני' דג' עונות שלימות הוא דבעינן ומכאן ואילך הש''ז היא נסרחת ואין פליטתה מטמאה ולדידהו סבירא להו כמאן דאמר דבה' עביד פרישה ובהשכמה והיה להם ג' עונות שלימות עד תחילת לילי שבת והיו הנשים טבולי יום:
מה תורת הזב עד ג' ימים. כלומר דהא קי''ל דהזב מטמא בראיות והזבה בימים מיהו תורתו עד ג' ימים הוא כדתנן בפ''ק דזבים ראה אחת היום ושתים למחר וכו' ה''ז זב גמור ולאפוקי אם הפסיק יום אחד בין הראיות ואח''כ ראה ראיה ג' אין בו תורת הזב וש''מ מיהת דעד ג' ימים היא תורתו והיינו ג' עונות היום והלילה ולמחרתו שאם ראה בהן אחת היום ושתים למחר או שתים היום ואחת למחר הרי זה זב גמור אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים והיינו בג' עונות כדפרי':
Shabbath
Daf 60a
משנה: מִנַּיִין לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִייָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּבוֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו׃
Traduction
On sait que le frottement est aussi interdit que la boisson au jour du Kippour, de ce qu’il est fait allusion, à défaut d’interdit textuel, dans ces mots (Ps 109 18): … arrive comme de l’eau dans son corps, ou comme l’huile pénètre ses os –. (423)La Guemara de ce se trouve déjà in extenso au Maasser Sheni, 2, 1.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכפורים לאיסור אבל לא לכרת כשתיה וכדקאמר בגמרא:
ותבא כמים וגו'. ואיתקש שמן למים ומיהו ראיה גמורה ליכא דאיכא למימר דקרא לא משתעי בשתייה אלא ברחיצה ומים דומיא דשמן מה שמן מאבראי אף מים מאבראי ולמילף איסור לרחיצה מסיכה וסיכה גופה מקרא דדניאל נפקא לן וסוך לא סכתי ואיכא למימר נמי איפכא דמים בשתייה משתעי וסיכה ילפינן משתייה להכי קאמר דמיהת זכר לדבר איכא לסיכה או מהאי קרא או מהאי קרא:
אֲנָן תַּנִּינָן. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. תַּנֵּיי דְבֵית רַב. מַרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 60a עַל כּוֹרְחָךְ אַתְּ אוֹמֵר. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין מוֹנְעִין לֹא שֶׁמֶן וְלֹא חַמִּין מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שָׁעָה הָיָה רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אוֹמֵר לִי. תְּנִי מַתְנִיתָךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְזַלְּפִין חַמִּים עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. אִם אוֹמֵר שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה. מַה בֵּין מַכָּתוֹ שֶׁלְּגָדוֹל לְמַכָּתוֹ שֶׁלְּקָטָן.
Traduction
On baignera l’enfant'', est-il dit (419)Ci-après, 19, 3.. Chez Rav on a enseigné que l’on baigne seulement le membre circoncis. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: on adopte pour règle l’avis de celui qui dit de baigner l’enfant en entier; et cet avis prédomine forcément, dit R. Yossé. Samuel a enseigné: on ne se privera jamais le samedi de soigner une plaie avec de l’huile ou de l’eau chaude. R. Yossa dit: à chaque instant, R. Zeira me racontait que son père lui avait dit de rappeler les termes de la Mishna (autorisant tous les soins à donner en ce cas); et, de plus, on peut arroser une plaie avec de l’eau chaude le samedi. Or, si l’on disait de baigner seulement le samedi la partie qui a subi la circoncision, on ne s’expliquerait pas cette répétition, ne supposant pas de différence entre la plaie d’une grande personne et celle d’un enfant.
Pnei Moshe non traduit
אנן תנן. במתני':
מרחיצין את הקטן ותני דבית רב מרחיצין את המילה. ולא גרסי את הקטן:
על כורחך אתה אומר. שמרחיצין את הקטן היא הנוסחא האמיתית שהרי כל עצמן שהתירו ביום הג' שחל להיות בשבת מפני הסכנה הוא וא''כ מרחיצין את כל גופו מפני הסכנה וכדמסיק ר' יוסי למילתיה ואזיל:
תני שמואל. כלומר דאשכחן דתני שמואל לעולם אין מונעין וכו' מעל גבי מכה בעלמא בשבת:
אמר ר' יוסי. סיומא דמילתה היא שאמר דכל שעה הוה ר' זעירא רבי שלי אמר לי תני מתניתך ותסיים בה דלאו דוקא אין מונעין חמין מליתן ע''ג המכה אלא ולא עוד אלא שאף מזלפין חמין וכו' והיינו רחיצה ביד והשתא אם אומר את שמרחיצין את המילה תנינן א''כ מה בין מכתו של גדול וכו' ומאי איריא דקתני מרחיצין את המילה הא אפי' שאר מכה של גדול מרחיצין ביד בחמין אלא ע''כ דמרחיצין את כל גופו של קטן היא דתנינן טעמא דר''א בן עזרי' דמתיר לרחוץ כל גופו של קטן כדתנן לקמן בפ' ר''א דמילה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי אַבִּין בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. טַעֲמָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כּוֹאֲבִים. בִּהְיוֹתוֹ כוֹאֵב אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא בִּֽהְיוֹתָ֣ם כּוֹאֲבִים. בְּשָׁעָה שֶׁכָּל אֵיבָרֵיהֶם כּוֹאֲבִים עֲלֵיהֶם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן מְפַקְּדִין לַחַייָתָא. כָּל שִׁיקּוּיִין דְּאַתּוּן עָֽבְדִין בְחוֹלָא עָֽבְדִין בְּשׁוּבְתָא. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ בַיּוֹם הְשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. אִם מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה מְחַמִּין לוֹ חַמִּין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַבָּנִן תַּמָּן. מְחַמִּין לוֹ חַמִּין בַּשַּׁבָּת. וְתַנֵּי כֵן. מְחַמֵּם הוּא אָדָם לוּנְטִית וְנוֹתְנָהּ עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. לֹא יִטּוֹל אָדָם עֲרִיבָה מְלֵיאָה חַמִּין וְיִתְּנֶינָּה עַל גַּבֵּי מֵעָיו בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. לֵית כָּאן אֶלָּא מוֹתָּר.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Eliézer que l’avis de R. Eliézer b. Azaria sert de règle; c’est que, dit R. Aboun en son nom, dans le verset cité, c’était au 3e jour, pendant qu’ils souffraient, il est question de ceux qui souffraient, au pluriel, non d’un seul, parce qu’en ce jour tous les membres souffrent, ce qui justifie le bain général. R. Jacob b. Aha dit que R. Eliézer et R. Yohanan recommandaient aux sages-femmes d’employer le samedi pour les enfants circoncis les mêmes remèdes qu’en semaine; et même il est inutile de dire cela, c’est pour signaler qu’il en sera de même si le 3e jour suivant est un samedi. Samuel prescrit le bain en raison du danger qu’il y aurait à l’éviter. S’il en est ainsi, remarque R. Yossé, on aurait même la permission de chauffer l’eau pour lui. En effet, R. Yossé b. R. Aboun dit au nom des rabbins qu’en Babylonie on chauffait l’eau dans ce but. De même on a enseigné: il est permis le samedi de chauffer un linge de lin fin et de le poser sur une plaie. On ne devra pas prendre une bouillotte d’eau chaude pour la mettre sur le ventre le samedi, si l’on souffre des intestins; R. Josué b. Levi au contraire le permet.
Pnei Moshe non traduit
בהיותו כואב אין כתיב. דהוה קאי על היום אבל השתא דכתיב בהיותם כואבים משמע שעל האברים קאי שכל האיבריהם כואבים עליהם ולפיכך המתינו להם עד יום הג' וא''כ מותר לרחוץ כל אבריו של הקטן שכואבים לו מחמת המילה:
מפקדין לחייתא. היו מצווין לנשים המילדות. כל המשקין שאתם עושין בחול לרפואת הקטן תעשו כן בשבת:
לכן צריכה. לכך הוצרכו לצוותן שאפי' ביום הג' שחל להיות בשבת מותר דאי ביום המילה עצמו בשבת פשיטא היא ולא היו צריכין להזהירן:
שמואל אמר מפני הסכנה. אמתני' מהדר דטעמא דמרחיצין את הקטן מפני הסכנה הוא וכלומר שאם רואין שסכנה היא לו אם לא ירחצו אז מותר:
ר' יוסה בעי. עלה אם מפני סכנה וכדקאמרת א''כ מאי איריא דקתני מרחיצין דמשמע בחמין שיש להם מע''ש אפי' מחמין לו חמין לכתחלה בשבת וכן אמר ר' יוסי בר' בון בשם רבנן דתמן של בבל שמחמין לו חמין בשבת ותניא נמי הכי שמחמין האלונטית ונותנה אפי' על שאר מכה בשבת אלא לאו דווקא לאחר המילה שרואין שיש סכנה ואפי' לפני המילה שלא יבא לידי סכנה:
לא יטול וכו'. סיפא דהאי ברייתא מסיים ואזיל:
ע''ג מעיו בשבת. משום רפואה שלא שפכו על גבי מעיו ורבי יהושע בן לוי פליג ואמר לית כאן חששא אלא תני מותר:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַחֲלוֹנוֹתֵיהֶם. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיָה מַלְבִּין וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיָה מַאֲדִים. וְהָיוּ מִתָבַּייְשִׁין אֵילּוּ מֵאֵילּוּ. חָֽזְרוּ לִהְיוֹת קוֹשְׁרִים אוֹתוֹ בְפִתָחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה מַלְבִּין וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה מַאֲדִים. חָֽזְרוּ וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ בַסֶּלַע.
Traduction
– Quant à ''la langue écarlate au front d’Azazel'', en principe, on les attachait aux fenêtres, et les unes blanchissaient (en signe de pardon), tandis que les autres rougissaient. Comme le résultat rendait honteux les uns ou les autres, on se mit à les attacher aux portes du tabernacle. Comme cependant, en certaines années elles blanchissaient, qu’en d’autres elles rougissaient, on décida de les attacher au rocher d’où le bouc émissaire était précipité,
Pnei Moshe non traduit
בראשונה וכו' אקושרין לשון של זהורית קאמר דבראשונה וכו' חזרו וקשרו אותו בסלע אצל מקום דחיפתו כדפרישית במתני':
כְּתִיב לְכוּ נָ֛א וְנִוָּֽכְחָה֭ יֹאמַ֣ר יְי וגו'. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ וגו'. כַּשָּׁנִים שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכֵּן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙. כִּשְׁנֵי אָבוֹת. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכֵּן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. בָרִאשׁוֹן. וְאִם יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָע֭ כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ בַּשֵּׁינִי. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אִם יִהְיוּ חַטָּאָיו שֶׁלְּאָדָם כְּפִי שָׁנָיו. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכֵּן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתֹדְרַייָא. בְּשָׁעָה שֶׁעֲווֹנוֹת קַלִּין כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן כְּבֵידִין כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃
Traduction
selon Isaïe (Is 1, 18): Allons donc, discutons, dit l’Eternel, etc. R. Eliézer interprète ainsi le parallélisme de ce verset; par la première phrase, ''si vos péchés sont comme la rougeur (420)Le terme schanim peut avoir aussi le sens d'années. Jér., (Yoma 6, 5) ( 43d).'', on entend s’il y a autant de distance d’années qu’entre ciel et terre, et en ce cas ils blanchiront comme neige; au delà de cette mesure, ils seront comme la laine. R. Josué dit: s’ils atteignent le nombre des ans (421)(Berakhot 1, 1) (t. 1, p. 7, et n. 3). des patriarches (502 ans), ils deviendront blancs comme la neige; s’ils sont plus nombreux, ils atteindront seulement la blancheur de la laine. R. Judan b. Pazi l’explique ainsi: pour la première fois du péché, les fautes seront blanchies comme la neige; en cas de récidive, si les péchés ont été comme la pourpre, ils seront comme la laine. Enfin, les autres sages disent: si les péchés ont été aussi nombreux que les années (422)Selon Qorba 'Eda, il s'agit des 3 périodes de la vie, adolescence, jeunesse et vieillesse, et des péchés qu'elles entraînent: si ce sont des péchés hors de saison, ils sont plus graves., ils blanchiront comme la neige; au delà de cette mesure, ils seront comme la laine. R. Judan Antadria dit: lorsque ce sont des péchés secondaires (de simples infractions), ils deviendront blancs comme la neige: mais s’ils sont plus graves, ils deviendront seulement comme la laine.
Pnei Moshe non traduit
כתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. וכתיב כשלג וכתיב כצמר הא כיצד:
כשנים. דריש על השנים ממש וכשנים משמע הידועים שאם יהיו כאותן שנים שבין השמים והוא מהלך ת''ק שנה אז כשלג ילבינו ואם יותר מכאן שירבו בעונות בשנים הרבה יותר מזה כצמר יהיו שאינו לבן כל כך כשלג:
כשני אבות. זהו כשנים הידועים וקרוב למספר שבין השמים לארץ:
כשלג ילבינו בראשון. כימי בית ראשון:
כצמר יהיו בשני. לפי שבימי בית שני לא היה להם זכות כל כך וחסרו מהם חמשה דברים שלא היו כמו בית ראשון:
ורבנן אמרי. דכשנים על ימי שנותיו של האדם קאי:
בשעה שעונות קלין. שהן כשני ואינו אדום כתולע כשלג ילבינו ובשעה שהן כבידין ואדומים כתולע כצמר יהיו וזהו משמעות פשטיה דקרא:
וגרסי' להא לקמן בפ''ו דיומא בהלכה ה' וגריס התם בדברי ר' יודה בר פזי כשני ילבינו בראשונה וכו' והיה נראה לפרש בפעם ראשונה ומיהו אין מתיישב כל כך. ובראשונה כמו בראשון הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source